שעות העבודה בערבי החג
בהתאם לסעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, תחום יום העבודה בערבי חג הוא 7 שעות (כמו בימי שישי למי שיום המנוחה השבועית שלו הוא שבת), וכל עבודה מעבר לכך היא עבודה בשעות נוספות.
יצוין כי בצווי הרחבה או הסכמים קיבוציים שונים ייתכנו הוראות נוספות לעניין שעות העבודה שיש לעבוד בערב החג, וכל מקום עבודה יבדוק האם חלות עליו הוראות מיוחדות בעניין זה. בכל מקרה, במקום עבודה שבו חל הסכם קיבוצי מיוחד, צו הרחבה, הסכם אישי או נוהג המיטיב עם העובד יש לנהוג בהתאם להוראה המיטיבה. יצוין כי עבודה בערב החג הנמשכת לשעות שלאחר כניסת החג תיחשב בשעות אלו כעבודה בחג.
עבודה במהלך חול המועד
יום עבודה בחול המועד הינו יום עבודה רגיל מבחינת שעות העבודה וגמול העבודה. עם זאת, במידה וחל על העובד במקום עבודה ספציפי הסכם קיבוצי ענפי/הסכם קיבוצי מיוחד/ צו הרחבה ענפי/חוזה עבודה אישי/נוהג הקובעים יום עבודה מקוצר או גמול מיוחד, תחול ההוראה המיטיבה עם העובד.
תשלום דמי חג
כיום, כל העובדים, על בסיס חודשי, שעתי ויומי זכאים לתשלום שכר בין החגים. עם זאת, עובדים על בסיס חודשי יהיו זכאים לכך החל מהיום הראשון לעבודתם, ללא קשר לוותק שלהם במקום העבודה ועובדים על בסיס שכר (יומי/שעתי) בהיעדר הסכם קיבוצי/צו הרחבה, נוהג או חוזה אישי, בהם נקבעה הוראה מיטיבה, יהיו זכאים לכך רק לאחר 3 חודשי ותק בעבודה, ובתנאי שלא נעדרו מעבודתם סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחריו), אלא בהסכמת המעסיק.
(יצוין כי בפסיקה נקבע שאם עובד שעובד במשמרות לא עבד בסמוך לחג מאחר ולא שובץ במשמרות באותם ימים בשל החלטת המעסיק, רואים זאת כאילו נעדר בהסכמת המעביד, והוא יהיה זכאי לדמי חגים (בהתקיים התנאי הנוסף לעניין ותק של שלושה חודשים) (ד"מ 8866/07 (אזורי לעבודה תל אביב) מיטל ארדיטי נ' טלסקר בע"מ, ניתן ביום 15.6.2008)).
חג שחל ביום שבת
עובד במשכורת (על בסיס שכר חודשי) – שכר על בסיס חודשי, הינו שכר קבוע אשר איננו מושפע ממספר ימי העבודה האפשריים בחודש מסוים. בהתאם לכך, אין משמעות לעובדה שימי החג חלים דווקא בשבת ושכרו של העובד באותו חודש לא יושפע מכך. עם זאת, העובד "יפסיד" ימי היעדרות בתשלום, זאת מאחר שימי החג חלים בימים שממילא העובד לא היה אמור לעבוד בהם.
עובד בשכר (שעתי/יומי) – בצו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 43 שעות שבועיות, אשר הקנה לעובדים בשכר זכות לדמי חגים, נקבע במפורש כי עובד לא יהיה זכאי לתשלום בגין ימי חג החלים בשבת. לפיכך עובד על בסיס שעתי/יומי לא יהיה זכאי לתשלום עבור חג שחל בשבת, אלא אם כן, קיים הסכם קיבוצי/צו הרחבה חוזה אישי או נוהג במקום העבודה, הקובעים אחרת.
גמול בעד עבודה בחג
על פי הפסיקה של ביה"ד הארצי לעבודה, עובד שעבד במהלך החג, שלא מתוך בחירה אלא מתוך "כורח", יהיה זכאי לתשלום בעבור אותו יום, כיום עבודה במנוחה שבועית שהגמול עבורו הינו, בשיעור של 150%, בצירוף גמול דמי חג בשיעור של 100%. דהיינו, העובד יהיה זכאי לתשלום בגובה של 250% מהשכר עבור עבודה במהלך החג.
לעניין משמעות עבודה "מתוך כורח", ביה"ד מבהיר כי כל עוד לא הוכח על ידי המעסיק אחרת, יש לראות גם בשיבוץ של עובד שנעשה בשיתוף אתו ובהתחשב בבקשותיו, כ "כורח" לצורך הזכאות לדמי חגים זאת מאחר שהמעסיק הוא זה שקובע את סידור העבודה ומסכים לו; כמו כן, גם במקומות שבהם נהוג לעבוד בחג, אין די בכך שבעת קבלת עובד לעבודה מובא הדבר לידיעתו כדי ללמד כי מדובר בעובד אשר עבד שלא מתוך כורח. מאחר שלא ניתן לזהות באופן גורף בין "ידיעה" על היקף העבודה במקום עבודה, לבין "בחירה" של עובד לעבוד בימי חג, ביה"ד קובע כי ההכרעה תהא לפי נסיבות כל מקרה.
חופשה מרוכזת בחול המועד
מעסיק רשאי לסגור את מקום העבודה במהלך חול המועד, ולהורות לעובדים לצאת לחופשה שנתית מרוכזת וזאת בהתקיים כל התנאים הבאים:
- מתן הודעה של 14 יום מראש – במקרה שתקופת החופשה עולה על 7 ימים, על המעסיק לתת התראה של 14 ימים מראש (לעניין זה 7 ימים רצופים: לרבות צירוף של חול המועד, שבת והיום הפנוי, לא כולל את ימי החג עצמם, אלא אם הם חלים בשבת).
- מתן אפשרות לחופשה שנתית של 7 ימים רצופים לפחות – סעיף 8 לחוק חופשה שנתית, קובע כי החופשה תהיה רצופה, אולם בהסכמת העובד והמעסיק ניתן לחלקה, ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה בן 7 ימים לפחות. כלומר, כשמוציאים עובדים לחופשה שנתית, בחול המועד יש לוודא כי לעובד יש אפשרות לצאת לחופשה שנתית, בת 7 ימים רצופים, בין אם מדובר בתקופת חול המועד או בתקופה אחרת. יובהר, כי בפרק הזמן של 7 ימים הרצופים ניתן לכלול את חול המועד, את יום המנוחה השבועי ואת היום הפנוי, ואולם אין לכלול בו את יום החג עצמו, אלא אם כן הוא חל בשבת.
- יתרת חופשה שנתית בזכות – הכלל הוא, שהוצאת העובדים לחופשה שנתית תתאפשר רק אם העובדים צברו ימי חופשה ובמידה שצברו. כלומר, מעסיק אינו יכול לחייב עובד לצאת לחופשה, אם לא נצברו לזכות העובד ימי חופשה כלל או מספיק ימי חופשה. מעסיק אינו יכול לחייב עובד לצאת לחופשה על חשבון ימי חופשתו העתידיים ולהכניסו ליתרה שלילית. עם זאת, כלל זה לא יחול, אם העובד ידע מראש על הנוהג במקום העבודה (או מכוח חוזה אישי) לפיו ימי חול המועד הינם ימי חופשה שנתית, ובכל זאת בחר מיוזמתו לצאת לחופשה שנתית בנוסף, במועד אחר, באופן שלא נותרו לו די ימי חופשה בצבירה. במקרה כזה, לא תהיה מניעה להוציאו לחופשה בחול המועד ללא זכאות לדמי חופשה. לחילופין, עובד יוכל לבקש מהמעסיק להיכנס ליתרה שלילית של חופשה שנתית אולם המעסיק אינו חייב להיענות לבקשה.
חופשה בערב חג ובחול המועד במקום עבודה שבו מונהג יום עבודה מקוצר
מעסיק רשאי לנכות ימי חופשה מלאים, בערב חג ובחול המועד, גם אם במועדים אלה מונהג יום עבודה מקוצר, אלא אם כן, נקבע הסדר מיטיב בהסכם קיבוצי/צו הרחבה/חוזה אישי או נוהג במקום העבודה.
חוק חופשה שנתית איננו מתייחס לימי עבודה חלקיים. לדוגמא, צבירת ימי החופשה נעשית על בסיס ימי עבודה בפועל, ללא קשר לאורכו של יום העבודה, בין אם מדובר ביום עבודה של 8 שעות או של שעתיים.
בהתאם לכך, גם ניכוי ימי החופשה מחשבון חופשתו השנתית של העובד אינו צריך להיות מושפע מאורך יום העבודה. לכן, כאשר עובד נעדר מן העבודה יום שלם לרגל חופשה, מספר שעות העבודה שהיה אמור לעבוד באותו יום, חסרת משמעות, ורואים היעדרות זו כיום חופשה מלא. בהתאם לכך, עובד שיצא לחופשה במהלך ערב חג או בחול המועד, שבמהלכם מונהג יום עבודה מקוצר, אין כל מניעה לנכות יום חופשה מלא.
חרף האמור, במקומות עבודה רבים נהוג לצבור לעובדים חופשה שנתית על בסיס שעות עבודה, שלא בהתאם לחוק. במקרה זה לאורכו של יום העבודה יש השפעה על צבירת החופשה ולפיכך, אין לנכות יום חופשה מלא מן הצבירה, אלא בהתאם למספר שעות העבודה שהעובד היה אמור לעבוד באותם ימים. לחילופין יש להתאים את חישוב הצבירה להסדר הקבוע בחוק ורק אז לנכות ימים מלאים מהצבירה.
שי לחג
על פי החוק, לא קיימת הוראה המחייבת את המעסיק להעניק לעובד מתנה עבור החגים. אולם, אם קיים הסכם קיבוצי ענפי/הסכם קיבוצי מיוחד/צו הרחבה ענפי/חוזה עבודה אישי/נוהג, יש לפעול על פי האמור בהסכם או על פי הנוהג .
על פי סעיף 2 (2) לפקודת מס הכנסה, מתנה לחג נחשבת הכנסת עבודה בידי העובד ויש לחייבה במס הכנסה ולכן, יחויב גם בתשלום דמי ביטוח לאומי.
תלושי קניה כמתנת חג מהווים אף הם "טובת הנאה" לעובד ובהתאם לתקנה 8 לתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ"ג – 1993, כאשר ניתן לעובד תשלום בשווי כסף, יקבע המעביד לצורך הניכוי את סכום התשלום כפי שעלה לו או לפי מחיר השוק, הכל לפי הגבוה.
לא חלה כל חובה, המחייבת את המעסיק לגלם את שווי מתנה. עם זאת, במרבית מקומות העבודה מקובל לעשות כן.
אנו לרשותכם בכל שאלה
חג שמח
החוזר פורסם ע"י "חשב" ונמסר לשימושכם. המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי
