במרץ 2022 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בנוגע לתשלומי ביטוח לאומי של עובדי חברת אלביט. בפסק הדין נדונה השאלה האם הפחתות שאלביט מבצעת לעובדיה בגין הוצאות ליסינג, כגון: עלות שדרוג רכב, עלויות בגין חריגה מקצובת דלק, כבישי אגרה וכדומה, אמורות להתבצע מהברוטו, באופן המפחית את השכר לביטוח לאומי, או מהשכר נטו, כגישת המוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי וקבע כי ההפחתות אמורות להתבצע מהנטו.
בעקבות פסק הדין, ביום 26.9.23 הוציא המוסד לביטוח לאומי את חוזר ביקורת ניכויים מס' 16 שעניינו בניכוי הוצאות שכיר מהברוטו לצרכי תשלום דמי ביטוח. בחוזר זה הנחה המוסד לביטוח לאומי את המעסיקים שלא לבצע הפחתות הקשורות לרכב המוצמד לעובד, כגון: שדרוג רכב ודלק, מהשכר ברוטו.
נאמר כבר עתה כי איננו מסכימים עם הקביעות בפסק דין אלביט ועם עמדתו של המוסד לביטוח לאומי, ונסביר.
אין עוררין כי חוזה ההעסקה שנחתם בין המעסיק והעובד, לאחר קיום משא ומתן בין הצדדים, כולל בחובו את הסכמות הצדדים ומכלול התנאים בקשר לתנאי ההעסקה של העובד. אנו סבורים כי עם החתימה על הסכם ההעסקה, המעסיק רואה לנגד עיניו עלות העסקה המורכבת משכר ורכב. טול לדוגמה מצב בו המעסיק מוכן לשלם לעובד שכר חודשי ברוטו בסך של 20,000 ₪ ושעלות העמדת רכב לעובד מסתכמת לסך של 3,000 ₪ בכל חודש. כלומר, המעסיק מוכן לשלם עבור העסקתו של אותו עובד סכום כולל של 23,000 ₪ בחודש. באותו האופן, יכלו הצדדים להסכים שהעובד יהיה זכאי לשכר ברוטו בסך 23,000 ₪ מבלי שיועמד לו רכב חברה כלל, או לשכר ברוטו בסך 18,000 ₪ ושיועמד לו רכב חברה אשר עולה למעסיק 5,000 ₪ בחודש. רוצה לומר, כי המעסיק אדיש בין שלושת המקרים, שכן בכולם העלות של המעסיק מסתכמת לסך של 23,000 ₪, ולדעתנו השכר לביטוח לאומי נדרש להיות זהה בקירוב בכל אחת מהחלופות. נציין כי לרוב סכום זקיפת השווי בגין הרכב זהה בקירוב לעלות של המעביד.
לגישת המוסד לביטוח לאומי, אשר אושרה בפסק דין אלביט, במקרה בו העובד בחר בדוגמה לעיל, בו שכרו מופחת לסך של 18,000 ₪ בתוספת רכב צמוד בעלות של 5,000 ₪, יש להתעלם מהפחתת השכר של 2,000 ₪, כך ששכרו ברוטו לצרכי חישוב ביטוח לאומי יישאר 20,000 ₪ ולכך תתווסף זקיפת שווי של רכב משודרג בסך של 5,000 ₪. קרי, המעסיק והעובד נדרשים במצב זה לשלם דמי ביטוח לאומי על משכורת בסך של 25,000 ₪, במקום סך של 23,000 ₪ בשתי הדוגמאות האחרות.
כידוע, עובד המקבל רכב מהמעסיק נזקף לו שווי בהתאם לקבוע בתקנות. התקנות קובעות נוסחה אחידה, ובמסגרת נוסחה זו נלקחו מספר רב של פרמטרים, וביניהם מחיר הרכב שהועמד לעובד וההוצאות הנלוות לרכב לרבות דלק, כבישי אגרה, ביטוח וכדומה. רוצה לומר, כי מחוקק המשנה לקח בחשבון את מכלול הפרמטרים וקבע את שווי הרכב שיש לזקוף לעובד בגין כל סוג רכב באשר הוא. ולכן, אנו משוכנעים כי שווי הרכב הקבוע בתקנות מגלם בחובו את כלל ההטבות שמקבל העובד, והיות שהעובד משלם מס הכנסה וביטוח לאומי בגין זקיפת השווי יש להפחית את כל התשלומים שהעובד משלם למעסיק בגין הרכב מהשכר ברוטו.
נציין כי לגישתנו אין לראות בשדרוג הרכב כהוצאה פרטית של העובד אלא כהתאמת שכר גרידא. כל גישה אחרת תוביל למצב של תשלומי מיסים עודפים, ואף תגרור תשלומי ביטוח לאומי על הכנסה שהיא בגדר יש מאין.
בימים אלו ידוע לנו כי פקידי שומה ניכויים החלו גם כן ליישם את פסק דין אלביט, וישנם תיקים לפני צווים בגין סוגייה זו.
נבהיר כי פסק דין אלביט הינו פסיקה בערכאה נמוכה שאינה מחייבת וכך גם לחוזר אין מעמד מחייב.
לפרטים נוספים ניתן לפנות אל עו"ד (רו"ח) שחר שטראוס או אל עו"ד (רו"ח) טל טרי ממשרדנו.
מטרת מזכר זה הינה להביא לידיעתכם מידע כללי בנושאים שונים. הוראות החוק עצמן מורכבות יותר וכוללות חריגים נוספים. בהתאם, אין ליישם את האמור במזכר זה מבלי להיוועץ בגורם מקצועי מתאים.
